מים מטוהרים-תדמית מול מציאות
מים מטוהרים מכילים מינרלים על כן תופיע אבנית בהרתחה,הופעת האבנית אינה מעידה על איכות ירודה של המים נהפוך הוא.
מערכות אוסמוזה הפוכה מורידות את רמת המינרלים לרמה אפסית על כן לא תופיע אבנית ואפילו הקרח יהיה שקוף,מי אוסמוזה הם המים המומלצים לבעיות אבנית במים.
כחלק מתהליך טיהור המים משתמשים בסנן על בסיס "פחם פעיל" לצורך ספיחת טעמי/ריחות לוואי
דבר הגורם המוביל לסילוק מוחלט של ערכי הכלור הנותר.
הכלור מוחדר ע"י הרשויות בכדי למנוע התפרצות של חיידקים ו/או וירוסים ברמה אפסית של 0.5 מ"ג לליטר כלור נותר,הוצאת הכלור גורמת באופן מיידי לצימוח חיידקים קיצוני.
באר מים המיועדת למטרות שתייה נפסלת במידה ונמצאו מעל 1,000 חיידקים ב-1 מ"ל עפ"י התקנון
וכל זאת לפני תהליך החיטוי ו/או החדרת הכלור.
האבסורד הוא שתקן ישראלי ת"י 1505/1 העוסק באיכויות מי פילטרים מתיר עד 50,000 חיידקים ל-1 מ"ל.
על פניו המים המופקים ממטהרי מים המטהרים מי ברז ראויים לשתייה הופכים בין רגע למים פסולים לשאיבה למטרות שתייה.
יתרה מכך אם ידוע שהתקן בבתי החולים הנו 1,000 חיידקים ל-1 מ"ל בלבד !
אז על פניו אסור להכניס לבתי החולים מטהרי מים ו/או מתקני שתייה של מים מטוהרים.
קיימות מס' בעיות שצריך לתת עליהן את הדעת :
אין בקרה ו/או אפשרות לדעת בעת התפרצות חיידקים מסוכנת בפילטר.
חייבים לחטא את מתקני השתייה לפחות פעם בשנה,לרוב מתעלמים מכך.
קיימות הטעיות וחיקויים זולים ,לא מוצלחים ואולי מסוכנים לסננים ולחלקי החילוף.
הוראות הטיפול והחלפת הסננים אינן מדויקות,היות והן מבוססות על פרקי זמן קצובים בין הטיפולים,ברוב המקרים גם אם מחליפים בזמן,הסננים סיימו את חייהם קודם,מה שאומר ששתינו מים לא טובים,המדד חייב להיות פונקציונלי לכמות המים הנצרכת ואיכותם.
כשמכון התקנים מעניק תו תקן ת"י 1505/1 למטהר בקטריאלי (טיהור חיידקים) האזרח הסביר מבין שהמטהר שברשותו מפיק מים נטולי חיידקים,אך מכון התקנים מתיר מעבר של 50,000 חיידקים לכל 1 מ"ל בספירה הכללית,לא ברור למה מאפשרים למטהר שמוגדר כ"מטהר חיידקים" להצמיח חיידקים ברמה אבסורדית גם אם הם אינם פתוגנים.
עלויות אחזקה גבוהות ללא פרופורציה לעלות מי הברז.
מטהרי מים ומתקני שתייה ביתיים נוטים להתקלקל.לרוב צנרת המים פורצת וגורמת לנזקים עצומים.
תחלופת הפילטרים הנה מסורבלת ומלכלכת.
